הרב פרומן

שיר של נורית גזית

שיר של נורית גזית

Posted on

תן לי זמן

תן לי זמן

ביקשת

מעל הזמן

נשארת

ייחלת לחופש שהכל מתאפשר

נלחמת לחופש שמחבר

בין שחור ללבן

בין עיקש לרך

בין זר למוכר

לחופש שלך הייתה נעימה

ציוץ של ציפור נדירה

צלילי אוהבים

ריקוד בין אויבים

 

פניך כזהר הרקיע מאירות

מטפסות בסולם הספירות

ידך הענוגות

כלפי שמיא פרוסות

מרגישות נוגעות

 

כפי שתכננת

הלוויה היתה חוויה

ניצחת בהרמוניה

על מחיאות הכפיים

שהתחברו לסימפוניה

 

הקדמת את דורך

דור שלא ידע מנוחה

מנחם תתנחם

בנשמות שהסתופפו סביבך

תנוח ודגל השלום

חרוט על ליבך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *