הרב פרומן

ראש השנה בזוהר

פרומן-הארץ

ראש השנה בזוהר

Posted on

ראש השנה – לעקוד את הדין (ויקרא יז ע"ב)

" אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם " – התפיסה הרגילה בפירוש התנ"ך היא שהחברה היא גוף אורגני ויש קשר אחיד בין המלך לבין העם, המלך מבטא את העם וכן להפך.

תפיסה דומה אך קצת שונה מוצגת בזוהר, אם השליחים של העם – הכהן במקדש או שליח ציבור בתפילה – אינם ראויים הם יהפכו להיות אשמה לעם וזה יזיק לשולחים, מצבו של השליח יוצר את מצבם של העם.

כשהכהן מכוון במילים ומקריב את הקורבן: "כולא אשתכחו בברכתא ובחדוותא", ובתרגום: כולם נמצאים בברכה ובשמחה. 'כולם' כאן כולל את כל הצדדים ובייחוד כולל את הסטרא אחרא, את הימין והשמאל. החיסרון הגדול של הקורבנות בימינו הוא החיסרון בהתייחסות לצדדים השליליים של המציאות. בלי הקורבנות העולם נשאר רוחני בלבד ובלי הצד המגושם של החיים.

השאלה הבאה היא אם הכהן דואג לכפר על מי שמביא את הקורבן אך מי מכפר על הכהן עצמו? הזוהר איננו מקבל את האפשרות שהכהן מכפר בעד עצמו, ההנחה היא שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ושהכהן צריך שיכפרו עליו.

הזוהר מתאר שרבי שמעון לא היה נותן לסתם שליח ציבור להתפלל עבורו אלא רק מי שהוא טיהר אותו שלושה ימים לפני, ברור שהכוונה ב'טהרה' היא ללמד אותו את פנמיות התורה. אותו עניין גם בתקיעת שופר, תקיעת שופר היא סיטואציה מיוחדת בה אדם אחד עושה את המצווה עבור כולם, מבחינה זו זה דומה לתיאור התורה על עבודת יום הכיפורים של הכהן הגדול.

סודות התקיעה הם בעניין סידרם ואופיים. התקיעות הפשוטות הם חסד המקיפות מלפנים ומאחור את השברים שהם דין. הדין איננו בטל מהעולם אך הוא מונח בתוך מסגרת חזקה שלא נותנת לו להתפרס. מאותה הסיבה קוראים את פרשת העקדה בה אברהם לוקח את יצחק וקושר אותו. יצחק מתעטר באברהם, כלומר שם את אברהם מעליו, הדין מלביש את החסד מעליו כשולט. יום הדין הוא היום בו הדין הוא הדומיננטי והאדם, על ידי תקיעת השופר, הופך אותו להיות היום בו הדין מונח במקום הראוי לו. אחת ההגדרות האנתרופולוגיות לאדם הוא היכולת שלו לשלוט באש, סתם אש המתפשטת איננה סימן לבן תרבות, דווקא הריסון והשליטה על האש הם סימני אנוש. כמו כן בדין, שליטה על הדין יכולה לעשות דווקא על ידי האדם המפותח והגדול יותר.

בעולם הזוהר יש עניין מרכזי ביותר שיכול לזעזע את התפיסות הנורמאליות של המחשבה היהודית שלאלוקים יש הרבה הופעות שונות בעולם. הכוונה שעל ידי התקיעות אנחנו ממלכים את הקב"ה בראש השנה היא שאנחנו ממליכים את מידת הרחמים (קב"ה) על מידת הדין (אלוקים).

קולות השופר השייכים למידות שונות עולות למעלה בצורה היררכית דרך שבעת הרקיעים, מהרקיעה התחתון – המלכות (תכלת- כליון, תכלית) עד הרקיע השביעי – החסד, המעלה העליונה בסופו של דבר היא הדרגה בה הדינים מתמתקים.

כאשר כל קולות השופר עולים ומתאחדים במידות העליונות הדין הופך לרחמים: "וכדין כורסוון רמיו וכורסייא אחרא דיעקב קאים ואתתקין", ובתרגום: ואז הכיסא מושלך וכסא אחר של יעקב עומד וניתקן. הביטוי כרוסוון רמיו (הכיסא הושלך) לקוח מפסוק מאוד מיסטי בדניאל – "חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב…". הכוונה הפשוטה בפסוק הוא ששמו את הכיסא לכבוד המלך ועליו הוא ישב. בזוהר הפירוש של ההשלכה היא שממש זרקו את הכיסא, כלומר היו צריכים לזרוק את הכיסא (מלכות,דין) כדי שעתיק יומין (זקן,רחמים) ישב. הכיסא הוא כמעיין פיגומים לבניין שמשמשים רק כשלב בבניין וכדי להמשיך צריך להיפטר מהשלבים הזמניים .

השופר מוצג ככלי המבריח שדים ומבלבל את השטן והשימוש בכלי הוא על ידי הכוונות הראויות, אך לזוהר זה לא מספיק. הצדיק התוקע לא די בכך שידע את כוונות התקיעה כמו לדעת הוראות הפעלה של מכשיר, הוא גם צריך להכניס את כל כולו לתקיעה, הוא צריך לתת את הנשמה. כל כך אופייני הוא לזוהר לשלב בין הצד האינטלקטואלי – 'יודעי תרועה', לבין הכניסה של הנשמה לתוך המעשה – 'מכוונים את ליבם לאביהם שבשמים'.

תפקידו של שליח הציבור הוא לתת לעוונות של העם נוכחות ולסלק אותם, על כן צריך דאגה רבה שלא יהיה שליח ציבור המעלה את העוונות לסדר היום אך איננו יודע לסלקם[1].

 

 

 

ראש השנה – המלחמה בדין (תצוה קפג ע"ב)

 

יציאת מצרים שחלה בירח מלא מסמלת את התקיפות של מלכות הקודש על הרשע, יציאת מצרים שהיא ניצחון על המצרים ממשיכה אל תוך המדבר. בכוח זה ישראל הלכו במדבר, מקום הנחש – הס"א, כדי לרוצץ את ראש הנחש לשבור את כוחות הרע ולכוף אותו לשליטת הקודש. הזוהר כאן בפירוש איננו פציפיסט, חלק מהגאולה היא המלחמה ברע. התרוממות הטוב כוללת דיכוי של הרע. אלה הם מילותיו האחרונות של משה – 'ואתה על במותימו תדרוך', גישה שאנו מוצאים רבות גם בנביאים[2].

דברי התורה מובנים דווקא במדבר:  'דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא', ובתרגום: שאין אור אלא זה שיוצא מתוך החושך. כאשר יש אתכפיא לסטרא אחרא אז מתכבד הקב"ה. אפשר לומר שזאת תעודת הזהות של ספר הזוהר, ובלשונם של חז"ל: 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם', 'במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין'.

בראש השנה הירח מכוסה כולו (החג היחיד שאינו באמצע החודש), לס"א יש כוח והוא תובע את הדין מהקב"ה. מהותו של ראש השנה הוא להוציא את האור מתוך החושך. ראש השנה הוא יום הדין וממילא הוא גם יום של ס"א. צריך להתבונן עמוקות ביחס התמידי בין הדין של הקדושה לבין דין הסטרא אחרא, במימד אנושי מה בין יצחק שהוא עצמו גבורה לבין עשיו בנו. חורבן המקדש יכול להראות כעונש לעם ישראל על חטאיו אך בהסתכלות אחרת הוא יכול להוות את הניצחון של נבוכדנצר. כך גם אפשר למצוא הפרש בין ה 'שופטים' – בעלי הדין, לבין ה'שוטרים' – פועלי הדין.

שופר משמש ככלי מלחמה ללוחמה פסיכולוגית כמו שרואים יפה בתיאור חז"ל (מסכת סוטה) על דברי הכהן המשיח לפני המלחמה – " אל תיראו מקול קרנות". תרועה מלשון שבירה – " תרועם בשבת ברזל". כמו משה שמכה בסלע כדי להוציא מים, השופר שובר את הדין כדי להוציא רחמים[3].

כנסת ישראל מעוררת את הבינה, עם ישראל הפועלים למטה מפעילים את הרקיעים למעלה. כשישראל צדיקים אז הם מעוררים בזכות מעשיהם הטובים את הרחמים, כשאין ישראל צדיקים השופר הוא זה המעורר את קול השופר העליון- את הרחמים. הגמרא (מסכת תמורה) מתארת שכשמשה מת נשתכחו כמה מאות הלכות ולכן יהושע היה צריך לעסוק במלחמות. הרב קוק טוען שאלמלא חטא העגל לא היינו צריכים להילחם בעמי הארץ.

כנראה שלעורר את הרחמים על ידי הזכויות היא דרך היפוטאטית למציאות בה עם ישראל נמצאים, עובדה שאנו תוקעים בשופר! אנו צריכים לעורר את הרחמים בדרך האלימה של השבירה על ידי השופר. השופר משמש כמעין תחבולה, כמו מרצה המכין את הרצאתו בכתב ובמקום שיש בו טיעון חלש הוא מסמן – 'כאן להגביר את הקול'.

אולי העיקר כאן בזוהר הוא לא להבין בדיוק מה השופר עושה אלא לראות את אהבתו של הקב"ה   אלינו בכך שהוא נותן לנו פטנט להציל את מצבנו, הוא נותן לנו את העצה (מצווה) של השופר –  " בההוא עיטא דקודשא בריך הוא יהיב לישראל דכתיב- תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו' ".


[1] ר' נחמן בתורתו האחרונה – תקעו תוכחה.

[2] נציין שמציאות אידיאלית כזאת היא קשה להבנה – איך יתכן מציאות בלי רע, איך יתכן מטבע עם צד אחד בלבד!!

[3] מעניין גם הדמיון הלשוני בין שופר  לשובר.

One comments on “ראש השנה בזוהר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *