הרב פרומן

לתת מקום לרע- זוהר ליום כיפור

לתת מקום לרע- זוהר ליום כיפור

Posted on

DSC01148

יום הכיפורים – מקום לרע (אמור קא ע"ב)

" בהאי יומא נחית האי מצולות ים זוהמא דנפשא ונטיל זוהמא דגופוא. מן היא זוהמא דגופא – דא אינון חובין דאתעבידו על ידי דיצר הרע דאקרי מזהום מנוול ". ובתרגום: בזה היום יורד אותו 'מצולות ים' זוהמת הנפש ונוטל את זוהמת הגוף. מה היא זוהמת הגוף? היא החטאים שנעשו על ידי יצר הרע שנקרא 'מזוהם מנוול'.

עניינו של הרע הוא שהוא מכלה את כל מה שמתקרב אליו. לכאורה כוחו המכלה של הרע הוא דבר מפחיד, אך בראייה אחרת יש בו גם תועלת, הרע גם יכול לכלות את החטא –  זוהמת הנפש מכלה את זוהמת הגוף. רעיון זה הוא הבסיס להבנת תפקידו של השעיר לעזאזל ביום הכיפורים לפי הזוהר. שליחת השעיר לעזאזל היא נתינת כוח לרע כדי לבטל את עוונות עם ישראל.

הזוהר כאן הוא יוצא מן הכלל בכך שהוא נותן ישום קיומי להפשטות מיתולוגיות. בדרך כלל הזוהר נשאר באמירות מופשטות והוגי הדעות החסידיים הם אלה שמפתחים את הרעיונות המופשטים לרמה המעשית.

יש כאן אבחון הקרוב לפסיכולוגיה, הנפש בולעת את זוהמת הגוף, מעין 'חור שחור' שבולע 'חור שחור'. באסוציאציה אפשר להיזכר במושג של חז"ל 'עמילן של טבחים' המובא בהקשר של בישול, מדובר על חומר שמכניסים לתבשיל בכדי שיוציא את הזוהמה הבלתי רצויה מהאוכל. כמשדברים על זוהמת הגוף ברור שמדובר על חטאי האדם אך לא ברור בדיוק מה היא זוהמת הנפש[1].

הטלת הגורלות היא נתינת שוויון פורמאלי לס"א, כדי שלא יהיה פתחון פה לרע – שלא יאבד את הצדק והמקום הבסיסי שמגיע לו בעולם[2]. הצדק הוא חותך, איננו נותן מקום לאהבה או לרגשות נוספים. אלת הצדק במיתולוגיה היוונית מוצגת עם עיניים עצומות כדי שהעולם לא יטה אותה מהצדק.

בגמרא (ברכות) מוצגת סתירה בין הייחוס לקב"ה 'לא ישא פנים' – שהוא ביטוי של צדק גמור, לבין 'ישא ה' פניו אליך' בו הקב"ה שובר את הסדר לטובת עמו ישראל.

גם כאן הצדק הפורמאלי והמסגרת האובייקטיבית שבגורלות נפרצים. הציור הוא שהגורל עולה מעצמו, הגורל מדבר מעצמו. בחז"ל מובא שכשעולה שם ה' ביד ימין זהו סימן טוב ולכן היו דואגים שכך יקרה. יש יתרון לקדושה, כביכול יש צדק – מטילים גורלות, אך זה משחק מכור כי המשפט איננו אובייקטיבי.

כשישראל עומדים על ים סוף יש שני עניינים – הם צריכים להיגאל, והמצרים צריכים להישמד. כאן יש קטרוג רציני, האם עם ישראל באמת ראויים לזה הרי 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה' ? בעקבות אחד הזיהויים של הגמרא  שאיוב היה בתקופת משה, הזוהר מסביר שאיוב היה השעיר לעזאזל. כדי להעסיק את הס"א שלא יקטרג על ישראל, והקב"ה יוכל להעבירם את ים סוף הוא נתן לו לקטרג על איוב. האכלת השטן זה תחבולה כדי לזכות את ישראל, השופט דואג להעסיק את השטן כדי להצדיק את ישראל. כמו הרועה שמוכן לתת את האייל החזק ביותר שלו להילחם עם השועל עד שהוא יספיק בינתיים להעביר את צאנו בשלום.

אפשר להבין את העניין הזה בצורה שאולי לא מתאימה לזוהר אלא יותר להבנות חסידיות. התעסקות עם העברות מאפשר להתייחס לעצמות של ישראל. ביום כיפור אנו מדקלמים את העבירות, כדי שלא יתייחסו אליהם אלא יראו שהם נפרדים מהבסיס הטוב שלנו.

יש כאן בזוהר כמה דוגמאות שנראה שלא צריך דווקא לדקדק בהם אלא לראות את העיקרון המנחה בכולם. האהבה תנצח, לא דנים את האדם על פי מעשיו בלבד, כמו אבא שאיננו מוחק את אהבתו לבנו מפני מעשיו הרעים. לגבי האדם בפועל זה אומר שאין ייאוש בעולם כלל.

כאן אנו נוגעים בנקודה עדינה שהיא מרכזית בהבנת הזוהר. כמו הז'אנר בספרות מתח שברור שהסוף יהיה טוב, אי אפשר לדלג על הסיפור, המתח הוא אמיתי והפחד קיים. אי אפשר לדלג על הדין בגלל הידיעה שהקב"ה אוהב אותנו. צריך לקחת את ההתמודדות עם הרע ברצינות, כמו שהזוהר מתייחס להלכה ברצינות. סתירה פנימית זאת כביכול היא הסיבה שלא כל אדם יכול ללמוד זוהר. רציונל פשוט איננו יכול להבין איך שני הדברים באים יחדיו וזה יכול להוביל לזלזול או ויתור במסגרות ההלכה והדין, מהלך המנוגד במפורש לתפיסת הזוהר.

מתח דומה נמצא בשאלת הידיעה והבחירה בה הרמב"ם (הלכות תשובה) איננו מפחד להעלות את השאלה ולהישאר בשאלה מבלי לענות עליה. הראב"ד לעומתו מגיב – 'לא נהג המחבר מנהג חכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו'. סוד הזוהר הוא דווקא בתוך השאלות האלו ודווקא שם צריך להיות זהיר ועדין, דברים שמצד אחד אין לאומרם ומצד שאני אי אפשר בלי – אהבה ודין כאחד.


[1] עולה רעיון מסויים לומר שזוהמת הנפש היא המצפון, המצפון כשלעצמו איננו מצב טוב ובריא לאדם אך תועלתו הוא בכך שהוא עוזר להילחם בתכונות הרעות שבאדם. קשה לומר שזהו כוונת הזוהר.

[2] אורות הקודש ד', השלום – 'מקור הסליחה העליונה'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *